<h1>ארחות חיים הלכ' בקור חולים סימן א'</h1>
<h2>דף לט:</h2>
מצות בקור חולים על הכל מדבריהם אפילו גדול מבקר את הקטן ומבקרין פעמים הרבה וכל המוסיף הרי זה משובח ובלבד שלא יטריח וכל המבקר את החולה כאלו נוטל חלק מחליו והקל עליו וכל שאינו מבקר כאלו שופך דמים.
גרסינן בנדרים אמר ר' אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים בצערו אמר ליה אביי אם כן ליעלון שיתין ולוקמיה אמר ליה כעישורייאתא דר' ובבן גילו דתניא ר' אומר בת הנזונת מן האחים נוטלת עשור נכסים [אמרו לו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להן ראשונה נוטלת עישור נכסים] ושנייה מה ששיירה הראשונה וכן כולן. עוד שם אמר ריש לקיש רמז לבקור מן התורה שנ' אם כמות כל האדם [ימותון אלה ופקודת כל אדם וכו' מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה] שהם חולים ומוטלין בעריסתן ובני אדם מבקרין אותן. ומצאנו שהב"ה בקר אברהם אבינו וכו'. והמבקר ניצול מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו י"י.
<h2>דף מ.</h2>
כתב רב אחא גאון ז"ל הילכך מיחייב למיזל ולשיולי ביה וכי אזל לא ליזיל לחודה אלא בהדי אחרינא. ומעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ומתוך כך שכבדו ורבצו הבית לפניו אמר לו ר' החייתני יצא ר' עקיבא ודרש מי שאינו מבקר חולים כאלו שופך דמים.
ואין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרים אותו מיד. והקרובים נכנסין אצלו מיד בכל שעה שבקור חולים אין לו שעה אבל אחרים אין מבקרים לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות לפי שהן מתעסקין [בצרכי החולה] ומצטער [ואין מבקרין לא חולי מעים] ולא חולי עין [ולא מחושי הראש] מפני שהדבור קשה להם.
במסכת שבת כתוב אית מרבנן דאמרי כשנכנסין לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי עמו ישראל ואית דאמרי המקום יפקדך לשלום פרש"י ז"ל דזה בחול. טעמא דמאן דאמר המקום ירחם עליך לפי שכולל אותו (בהנך) [בתוך] חולי ישראל והנה הוא כצרכי רבים שמותר. ועוד מאחר שהלכה פסוקה שגזר דינו של אדם נגזר בראש השנה ונחתם ביה אם יתפלל עליו הרי זה תפלה בטלה דגזר דין דיחיד לא מקרע ולכן כוללו בתוך חולי ישראל משום דגזר דין דרבים מקרע ומי שאומר המקום יפקדך לשלום אתיא כמאן דאמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין אחר גזר דין. וצריך לישב שם באימה וביראה לפי שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה שנ' י"י יסעדנו על ערש דוי.
היו לפניו בקור חולים ונחמת אבילים [מנחם אבלים] תחלה שהניחום גמילות חסדים עם החיים ועם המתים. תניא כתוב בתוספתא משעולה אדם למטה נכנסין בני אדם אצלו ואומרים לו לא דברים מחיים ולא דברים ממיתין אומרים שמא הפקדת אצל אחרים או אחרים הפקידו אצלך שמא הלוית לאדם או אדם הלוך.
